הבשורה הטובה על ברצלונה: זו אחת הערים הקלות באירופה להתנייד בה, עם מטרו מצוין, ממוזג ותכוף, מרכז קומפקטי שנעים ללכת בו, וכרטיסים שהופכים את הכול לזול. הבשורה הפחות טובה: יש בדיוק שני מקומות שבהם תיירים שורפים כסף וזמן סתם, שדה התעופה והבחירה הלא נכונה של כרטיס. המדריך הזה סוגר את שניהם, ואת כל השאר בדרך.
מהשדה לעיר: ארבע דרכים, השוואה אחת
שדה התעופה אל פראט יושב 12 קילומטר מדרום לעיר, בערך 25 עד 40 דקות נסיעה. אלה האפשרויות, מהזול ליקר:
- מטרו, קו L9: יוצא משני הטרמינלים, עוקף כל פקק, ומתחבר לרשת המטרו. שני דברים חשובים: צריך כרטיס שדה ייעודי, בסביבות 5.5 עד 6 יורו (ה-T-casual הרגיל לא תקף בתחנות השדה, עוד על הטעות הזאת בהמשך), והקו מסתיים בקצה המערבי של העיר ולא במרכז, כך שכמעט תמיד מחליפים קו בדרך. מתאים למי שנוסע קל ולא ממהר.
- אירובוס: אוטובוס אקספרס שיוצא כל כמה דקות משני הטרמינלים ישירות לפלאסה קטלוניה שבלב העיר, עם מקום למזוודות. 7 עד 8 יורו לכיוון, בערך 35 דקות, תלוי בפקקים. יש קו נפרד לכל טרמינל, ולרוב נמכר גם כרטיס הלוך ושוב מוזל. הבחירה הפשוטה והפופולרית לרוב המטיילים.
- רכבת R2: יוצאת מטרמינל 2 בלבד (מטרמינל 1 מגיעים אליה בשאטל חינם) ועוצרת בתחנות סנטס ופאסג’ דה גרסיה. זולה ומהירה, מצוינת אם המלון קרוב לאחת התחנות האלה ונחתם בטרמינל 2. ונקודה מפתיעה: בניגוד לתחנות המטרו של השדה, הרכבת נחשבת חלק מהרשת המשולבת וכרטיסייה רגילה בדרך כלל כן תקפה בה. ודאו במכונה לפני שקונים כרטיס נפרד.
- מונית: בערך 35 עד 40 יורו למרכז, כולל תוספת שדה. עם שתי מזוודות גדולות, ילדים עייפים או נחיתה אחרי חצות, זה פשוט שווה את זה. עומדים בתור המוסדר, המונה חוקי ומסודר.
כלל אצבע: זוג עם מזוודות בינוניות, אירובוס. משפחה או נחיתת לילה, מונית. תרמיל וראש הרפתקני, מטרו או רכבת.
טרמינל 1 או טרמינל 2: ההבדל שמשנה את התוכנית
שני הטרמינלים של אל פראט רחוקים זה מזה, לא מרחק הליכה, ומחוברים בשאטל חינם. זה טכני עד שהוא קובע את הבוקר: הרכבת יוצאת מטרמינל 2 בלבד, כך שמי שנחת בטרמינל 1 מוסיף את השאטל לחשבון הזמן, וזה מה שהופך אותה לפחות משתלמת ממה שהיא נראית. המטרו, האירובוס והמוניות משרתים את שני הטרמינלים.
המטרו של TMB: הידיד הכי טוב שלכם בעיר
רשת המטרו של ברצלונה (מפעילה אותה TMB, שווה להוריד את האפליקציה שלה) היא מהטובות באירופה: 8 קווים צבעוניים, תדירות של 2 עד 5 דקות, והכול ממוזג, נקודה קריטית באוגוסט. הרכבות פועלות מ-5:00 בערך עד חצות בימי חול, עד 2:00 בלילה בשישי, וכל הלילה בשבת.
נסיעה בודדת עולה בערך 2.6 עד 2.9 יורו, אבל כמעט אף אחד לא צריך לקנות בודדת, ותכף נסביר למה. כמה דברים ששווה לדעת:
- הכיוון נקבע לפי התחנה הסופית של הקו, כמו בכל מטרו אירופאי. גוגל מפס והאפליקציה של TMB מציגים הכול כולל זמני אמת.
- המעבר בין קווים באותה נסיעה חופשי, וכרטיס אחד מכסה גם אוטובוסים, חשמליות ורכבות פרווריות בתחום העיר, כולל מעברים בתוך 75 דקות.
- ובנימה הפחות רומנטית: המטרו הוא זירת הכייסים המרכזית של העיר. תיק קדמי, טלפון לא בכיס אחורי, ועירנות בדחיפה ליד הדלתות. פירוט מלא במדריך למטייל הראשון, ומפת המוקדים המדויקת יחד עם מה עושים אם בכל זאת נגנב ארנק נמצאת במדריך הכייסים.
T-casual מול Hola BCN: החישוב שחוסך עשרות יורו
זו ההחלטה הכלכלית המרכזית, ובואו נעשה אותה עם מספרים:
- T-casual: כרטיסייה של 10 נסיעות בבערך 12 עד 12.6 יורו, כלומר קצת יותר מ-1.2 יורו לנסיעה במקום כמעט 3 יורו בנסיעה בודדת. חשוב: מאז 2020 הכרטיס אישי, אי אפשר להעביר אותו בין בני זוג, כל אחד קונה אחד משלו. והוא לא תקף בתחנות המטרו של שדה התעופה.
- Hola BCN: כרטיס תיירים לנסיעות ללא הגבלה, בגרסאות של 48, 72, 96 או 120 שעות, במחירים של בערך 18.70 עד 38 יורו. הוא כן כולל את המטרו לשדה וממנו, וזה שווה לבד כ-11 עד 12 יורו הלוך ושוב.
המחירים כאן הם סדרי גודל שמתעדכנים בתחילת כל שנה, אז ודאו באתר הרשמי של TMB או מול המכונה בתחנה.
עכשיו החשבון, פשוט להפליא:
- ספרו כמה נסיעות ביום אתם באמת עושים. מטייל שהולך הרבה ברגל עושה בדרך כלל 2 עד 3 נסיעות ביום, מטייל שקופץ בין אתרים מרוחקים עושה 5 עד 6.
- 2 עד 3 נסיעות ביום: T-casual מנצח בקלות. ארבעה ימים של 3 נסיעות הם 12 נסיעות, כלומר כרטיסייה ועוד שתי נסיעות בודדות, בערך 18 יורו לאדם.
- 5 נסיעות ביום ומעלה, או שהמטרו לשדה בתוכנית: Hola BCN מתחיל להשתלם. למשל 96 שעות עם שדה הלוך ושוב ועשרים נסיעות שוות בגרסת הכרטיסייה יותר מהמחיר של הכרטיס החופשי, ובלי לספור נסיעות בראש.
- משפחה עם ילדים קטנים: ילדים עד גיל 4 נוסעים חינם, וזה מטה את החשבון עוד יותר לטובת חופשיות רק למבוגרים שבאמת נוסעים הרבה.
השורה התחתונה של רוב המטיילים: טיול עירוני רגיל עם הרבה הליכה, T-casual לכל נוסע. טיול אינטנסיבי עם מטרו לשדה בשני הכיוונים, Hola BCN. עוד חישובי תקציב מהסוג הזה מחכים במדריך התקציב המלא.
הכרטיסים שאף אחד לא מספר לכם עליהם
יש עוד שתי אפשרויות פחות מוכרות:
| כרטיס | למי הוא מתאים | אפשר לחלוק |
|---|---|---|
| T-casual | מטייל יחיד שנוסע מעט | לא, אישי |
| T-familiar | זוג או משפחה שנוסעים יחד | כן |
| T-dia | יום אחד אינטנסיבי | לא, אישי |
| Hola BCN | טיול צפוף שכולל מטרו לשדה | לא, אישי |
T-familiar היא כרטיסייה שאפשר להשתמש בה בכמה אנשים באותה נסיעה, בדיוק מה שמחפשים כשמגלים שה-T-casual אישי. T-dia נותן נסיעות חופשיות ליום קלנדרי אחד בלבד.
אוטובוסים, חשמליות ורכבלים: הקטע הכיפי
מעבר למטרו יש עוד שכבה שלמה, ואותם כרטיסים בדיוק תקפים ברובה:
- אוטובוסים מודרניים וממוזגים עם נתיבים ייעודיים, שימושיים בעיקר לחוף ולפינות שהמטרו מפספס.
- פוניקולר מונז׳ואיק: רכבת ההר שמטפסת ממטרו פאראל אל הר מונז׳ואיק, והיא נחשבת חלק מהרשת, כלומר כלולה ב-T-casual וב-Hola BCN. מהתחנה העליונה ממשיכים אל הרכבל התלוי של מונז׳ואיק (טלפריק) עד המצודה, וזה כבר כרטיס נפרד בתשלום, עם נוף שמצדיק אותו.
- הרכבל האדום מהנמל (טרנסבורדדור אאורי) מחבר את ברצלונטה למונז׳ואיק בטיסה מעל הנמל: יקר יחסית ותורים ארוכים בעונה, אבל חוויה של פעם בטיול.
- טיבידאבו: להר שמעל העיר עולים בשילוב של חשמלייה כחולה היסטורית או אוטובוס, ואז פוניקולר. בודקים ימי פעילות מראש, בחורף הלונה פארק פתוח רק בסופי שבוע.
רכבות אזוריות מול מטרו: שלוש רשתות, כרטיס אחד (כמעט)
בברצלונה פועלות שלוש רשתות מסילה במקביל: המטרו של TMB שמכסה את העיר; רודליאס, הרכבות הפרווריות לחופים ולעיירות; וFGC, חברה קטלונית נפרדת שמטפסת לפרברים ולהרים.
הכלל שחוסך את הבלבול: בתוך העיר שלושתן נחשבות אותה רשת, ואותו כרטיס תקף בכולן. מחוץ לגבול העיר הן עובדות לפי אזורים ודורשות כרטיס נפרד ויקר יותר, לפי היעד. ככה זה נראה ביום טיול:
- לסיטג׳ס: רודליאס R2, בערך 40 דקות, כרטיס נפרד לכיוון.
- למונסראט: FGC קו R5 מפלאסה אספניה, בערך שעה, ולרוב עדיף כרטיס משולב שכולל את העלייה להר.
- לפיגרס והדאלי: רכבת מהירה מסנטס בבערך שעה, או אזורית זולה ואיטית יותר.
- לקוסטה בראבה: הרכבת מגיעה רק עד נקודה מסוימת, והמפרצונים דורשים אוטובוס או רכב.
תדירויות ומחירים משתנים לפי היום והשעה, ובערבי סופי שבוע הרכבות חזרה מתמלאות. בדקו לוח זמנים באתר הרשמי של רנפה או של FGC לפני שיוצאים. סקירה של כל היעדים מחכה במדריך טיולי היום. ואל אטרקציה עם כרטיס לשעה קבועה, וזה רובן, הוסיפו רבע שעה מרווח.
מוניות ואפליקציות: כשנוח מנצח
המוניות של ברצלונה, שחור-צהובות ובלתי מפוספסות, זמינות, מסודרות ופועלות על מונה. מזמינים ביד מורמת, בתחנות מוניות, או באפליקציות מקומיות כמו Free Now, שמאפשרות גם תשלום בכרטיס בלי דיבורים. אובר קיים בעיר אבל פועל דרך מוניות בפועל, כך שאין הבדל מחיר גדול. נסיעה עירונית ממוצעת יוצאת 8 עד 15 יורו, ובלילה אחרי המטרו זה הפתרון. חשוב: מקסימום 4 נוסעים במונית רגילה, משפחה גדולה מזמינה ואן מראש.
ומה עם הלילה? כשהמטרו נסגר באמצע השבוע פועלת רשת אוטובוסי לילה (ניטבוס) שרובם עוברים דרך פלאסה קטלוניה, והכרטיסים הרגילים תקפים גם בהם. ולגבי הקורקינטים והאופניים העירוניים שרואים בכל פינה: מערכת ההשכרה העירונית מיועדת לתושבים בלבד, אבל יש חברות פרטיות שמשכירות אופניים לתיירים, ורכיבה לאורך טיילת החוף היא אחת הדרכים הנעימות לחצות את העיר.
אופניים וקורקינטים: מה מותר ואיפה אסור
ברצלונה שקועה בשבילי אופניים, ורכיבה לאורך הים היא אחת הדרכים הנעימות לחצות את העיר. לפני שמשכירים: על המדרכה לא רוכבים, אופניים וקורקינטים חשמליים שייכים לשבילי האופניים ולכביש, והאכיפה כאן אמיתית וכוללת קנסות. בקורקינט חשמלי הכללים מחמירים יותר, כולל מגבלות על העלאתו לתחבורה הציבורית, והם השתנו כמה פעמים לאחרונה. שאלו את חברת ההשכרה מה מותר היום.
רכב שכור: כמעט אף פעם בעיר, לפעמים ליום אחד
כאן קל מאוד לטעות, כי “רכב זה חופש” נכון בהרבה יעדים ולא כאן. בעיר עצמה רכב הוא כמעט רק נטל: החניה במרכז יקרה מאוד, בחלק גדול משטחה פועל אזור תנועה מוגבלת לרכבים מזהמים שעלול לייצר קנס בלי שאף אחד עצר אתכם, והגותי ואל בורן הם ברובם סמטאות שלא נוסעים בהן.
מתי כן? ליום אחד, ליעד שהתחבורה הציבורית אליו דלילה, בעיקר קוסטה בראבה. שוכרים בבוקר, מחזירים באותו יום, וממשיכים ברגל וברכבת.
ללכת ברגל: התחבורה הכי טובה בעיר העתיקה
הנה סוד שחוסך גם כסף וגם החמצות: מרכז ברצלונה קומפקטי להפליא. הרובע הגותי, אל בורן ולה רמבלה הם למעשה אזור הליכה אחד צפוף וקסום, שבו המטרו בכלל לא רלוונטי, המרחקים קצרים והסמטאות הן כל הסיפור. גם האישמפלה נעימה להליכה עם המדרכות הרחבות שלה. חוק אצבע: מרחק של עד 20 דקות הליכה, הולכים. את המטרו שומרים לקפיצות הגדולות, סגרדה פמיליה, פארק גואל, קאמפ נואו, מונז׳ואיק. איך לחלק את העיר לאזורי הליכה חכמים? זה בדיוק מה שעושה מדריך השכונות.
נגישות: עיר ידידותית, עם כוכבית
ברצלונה נחשבת מהערים הנגישות באירופה: הרוב הגדול של תחנות המטרו מצויד במעליות, האוטובוסים כולם עם רמפות והנמכה, והמדרכות במרכז רחבות ומסודרות. הכוכבית: בכמה תחנות ותיקות בקווים הישנים עדיין אין מעלית, אז מטיילים עם עגלה או כיסא גלגלים בודקים באפליקציית TMB את סמל הנגישות של התחנה לפני הנסיעה. העיר העתיקה עצמה, עם אבני הריצוף והסמטאות, דורשת קצת יותר סבלנות עם עגלת תינוק, אבל עבירה בהחלט.
עוד שתי נקודות. מזוודה גדולה במטרו מותרת, אבל בשעות העומס הקרונות צפופים והמדרגות בתחנות הוותיקות לא נעימות, ואז האירובוס עדיף. ובבניינים ישנים בגותי ובאישמפלה לא תמיד יש מעלית, ומי שמגיע עם עגלה שווה לו לברר זאת מול המלון מראש.
חמש טעויות תחבורה שכולם עושים, ואתם כבר לא
- לרדת למטרו בשדה עם T-casual. לא תקף שם, צריך כרטיס שדה נפרד בסביבות 5.5 עד 6 יורו, או Hola BCN שכולל אותו. הטעות מספר אחת של תיירים, והיא מתגלה בדיוק מול השער הנעול.
- לקנות נסיעות בודדות שוב ושוב. כמעט 3 יורו לנסיעה במקום קצת יותר מ-1.2 בכרטיסייה, וההפרש בטיול שלם הוא ארוחת טאפאס.
- לנסות לחלוק T-casual זוגי. הוא אישי מאז 2020, והפקחים בודקים.
- לשכור רכב “כדי להיות חופשיים”. בעיר הוא רק חניה יקרה וכאב ראש; שוכרים רכב ליום אחד בלבד אם יוצאים לקוסטה בראבה.
- לוותר על ההליכה. מי שעושה מטרו בין הקתדרלה לאל בורן מפספס את הסמטאות שהן הסיבה שבאתם.
זהו, מערכת התחבורה של ברצלונה כבר לא מסתירה מכם כלום: אתם יודעים איך לצאת מהשדה בלי להיתקע מול שער נעול, איזה כרטיס לקנות ולמה, ומתי פשוט ללכת ברגל. עכשיו נשאר רק להחליט לאן כל הנסיעות האלה מובילות, ובשביל זה מחכים המסלול המלא לארבעה ימים והמדריך למטייל הראשון. דלתות נסגרות, התחנה הבאה: ברצלונה.
וההגעה הראשונה מתחילה עוד לפני המטרו. שדה התעופה אל פראט מסביר איך עוברים בין הטרמינלים ומה הדרך הנכונה מכל אחד מהם אל העיר.
